לראות - מנגנוני ההדחקה שלנו משרתים אותנו בנאמנות, הם נמצאים שם כדי להגן עלינו מכאב. הבעיה היא שכאבים לא נעלמים, הם לא מתאדים, הם פשוט משנים צורה. הדחק אותם והופס, הם יצוצו בתחפושת אחרת - כאבים גופניים, חרדות, רגשות סוערים ולא מובנים, חוסר רגש מוחלט, ועוד ועוד. יש להם תחפושות שונות ומשונות לדברים המודחקים.
יש הדחקות שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר שלהן ואנחנו חיים איתן בשלום, ויש כאלה שלא. כולנו מגיעים לטיפול כדי לחשוף משהו, ומבינים שזה שלב חשוב בדרך לריפוי.

להרגיש - כדי שהתהליך יהיה משמעותי הוא צריך להכיל גם רגש, לא די בהסתכלות שכלתנית. בספרה (שהזכרתי לעיל) אומרת ג'ודית הרמן ש"הרצאת העובדות בלי הרגשות הנלווים אליהן הוא תרגיל עקר ונטול כל השפעה תרפויטית".

להבין – במהלך הטיפול אתם מוזמנים לבדוק מהן האמונות שלכם, מהו שמפעיל אתכם, מהו שעוצר. אתם יכולים לחזור למקומות משמעותיים בסיפור שלכם, להעז לחוות אותם שוב ואחר כך להבין. להבין איך מה שקרה אז השפיע ומשפיע עליכם עד היום. הבנה מלאה, כזו שכוללת גם שכל גם רגש, היא זו שתגרום לשינוי.

שינוי – טיפול נפשי בדמיון מודרך הוא תהליך. השינוי לא קורה באחת, אבל הוא יכול לקרות מהר יותר מאשר בטיפולים פסיכולוגיים 'רגילים', המבוססים רק על שיחות. מצב ההרפייה, שהוא הכלי הטיפולי הייחודי של התרפיה, מאפשר גישה ישירה לאותו חלק רגשי, החיוני כל כך בדרך.

אני מאמינה שמשמעות קיומנו טמונה בקשר שלנו עם אנשים, בפעולה שלנו בעולם – ולא רק בעולמנו הפנימי. אני חושבת שתרפיה טובה אמורה לגרום לשינוי שיתבטא ברגשות, כמו גם בהתנהגות ובמעשים. שינוי בחיים.