הקושי הכי גדול בעיניי היה לא רק לגלות אותם. 'האסתטיקה הויזואלית' שלהם, בדמיון שלי, הייתה עשירה והצליחה להעיף את שתינו לעולם קסום ומשוגע במורכבותו. היא הצליחה לשחד אותנו ביופיה.
הקושי וכמו כן גם היתרון הגדול בכל התהליך הזה, הוא שידעת לקחת את הדברים האלו, שראיתי בדמיון, שגילינו ביחד, ולהפוך אותם למציאות. להשתמש בהם כדי להפוך את המציאות למשהו נכון וטוב יותר בשבילי. מבלי שאפילו ידעתי שאני צריכה ורוצה את זה. זה לא היה פשוט, אי אפשר לעשות שינוי בכמה ימים, ולמען האמת, מגלים בדרך שגם לא כל כך רוצים. הרגלים ומנגנונים שהיו נכונים בעבר התגלו כלא שמישים יותר ואף כמזיקים. אני רציתי להגן ולשמור עליהם. את אפשרת לי לשלוט בהם, מבלי שהם ישלטו בי. לדעת לנתב אותם למקומות נכונים ובריאים שיאפשרו לי להשיג מטרות חדשות. להתמודד עם בעיות חדשות. רק שהפעם, זאת תהיה הדרך שלי, המטרות שלי וההגשמה שלי. הסתכלנו אחורה כשרצינו לגלות, הסתכלנו קדימה כשרצינו לשנות, והסתכלנו ברגע כשרצינו להבין. להבין שאפשר גם אחרת, שאפשר להשיג מטרות ואפשר להיות מאושרים. ושזה לא אסור להשיג את זה.
אני מרגישה שהגעתי למקומות טובים בזכותך, שאפילו לא ידעתי שאליהם אני רוצה וצריכה להגיע.
הדרך הזאת שאנחנו הולכות בה היא אחת החוויות המופלאות והמרגשות שיש לי, כי היא חלק מהחיים.
היא לא רק סיסמאות, או קסם רגעי, היא כלי לחשוב ולהרגיש. היא כלי בזכותו אני מתמודדת עם התקפי חרדה או מנגנוני הרס עצמי. ממחשבה קטנה שעוצרת בדרך ועד פרויקט ענק שמנטרל את המחשבה.
לימדת אותי להסתכל לפחד בעיניים ולא לפחד ממנו ומהשלכותיו. לא בכוחניות או בזעם, אלא מתוך מחשבה שהחיים זה לא שחור או לבן. יש עליות, יש ירידות, ויש אפשרות לנתב הכל לאינטרס משותף אחד של אושר ורוגע פנימי.
ייחלתי תמיד לרגע שאהיה "נורמלית" מספיק כדי שלא אצטרך ללכת לטיפול, אבל גם עכשיו, כשהרוגע והאיזון התגנבו להם קצת ותפסו מקום משמעותי בדרך בה אני הולכת, אני מבינה שאני רוצה אותך שם איתי, לא רק כעזרה ראשונה אלא גם כדי לשמור עלי, שאני לא נופלת חזרה, כדי לשמור על רמת היצירתיות הגבוהה שהצלחנו לייצר. כדי שיהיה נכון ובריא בחיים.
וגם סתם שיהיה כיף.............