למדתי מהם על חברות, על עומק ועל ראיית עולם אחרת. למדתי שאם רוצים לעזור למישהו אל לנו להיכנס בגסות לתוך נפשו ולנסות לתקן, את מה שאנחנו חושבים שצריך לתקן.
למדתי לכבד את השוני ולבדוק מהם הצרכים האמיתיים של האדם שלו אני באה לעזור – רק אז אפשר לעבוד ביחד.

הספרים שקראתי בילדותי, ובבגרותי, בין אם מדובר בספרי ילדות יפהפיים, דוסטוייבסקי או פילוסופיה – לימדו אותי על רגש, על כוחה של ההבעה ועל יופי.

התיאטרון, התנועה והיוגה לימדו אותי על כוחה המרפא של התנועה ועל הקשר בין הגוף לרגש.

לימודי ההיפנוזה והפסיכותרפיה באוסטרליה הם אלה שבסופו של דבר עזרו לי למצוא את יעודי כמטפלת. הלימודים במקום היו אינטנסיביים וכללו הכשרה תיאורטית ומעשית נרחבת, אך בנוסף לידע הנרחב שצברתי שם, קיבלתי שם מתנה גדולה. לראשונה בחיי הצלחתי להבין את הקשר בין כל הדברים השונים שלמדתי, השכלתי לשלב ביניהם ולהשתמש בהם במקצוע הטיפולי.

למדתי רבות מאנשים - הקשרים, הטובים והרעים, שהיו לי בחיי לימדו אותי רבות על נפש האדם. בני, למשל, לימד אותי על נתינה כמו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. אבי לימד אותי על אהבה, על אבל ואובדן, ובדרך לא פורמאלית (אולי מבלי שידע זאת בכלל) לימד אותי רבות על המקצוע הטיפולי. לא חשוב מה תבחרי לעשות, היה אומר לי כשהייתי ילדה, אבל חשוב שתאהבי את זה. הוא היה רופא מיוחד במינו, ובאמת אהב את העבודה שלו אהבת נפש. אני זוכרת איך היה קם בשמחה כל בוקר, מגיע לבית החולים עוד לפני המנקה.